המבקשת הגישה
בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נסמכת בתצהיר יועצה המשפטי במועד השייך להגשת ההתנגדות, ומנומקת (בתמצית) באלו:
ההתנגדות הוכנה ונשלחה מבעוד מועד, בדואר רשום, אל לשכת ההוצל"פ בחדרה, ביום 11/10/2011.
לאחר שנודע למצהיר, מב"כ נכחי של המבקשת, כי הבקשה כלל לא נסרקה, בדק ומצא המצהיר, ביום 24/01/2012, באמצעות מרכז מידע הוצל"פ, כי ביום 26/10/11, הוחזרה ההתנגדות כ "לא תקין".
המצהיר מצהיר, כי מעולם לא נתקבלה ההתנגדות בחזרה, וכן מספר עניינים נוספים אשר אינם בגדר עובדה להצהיר עליה, כגון מה היה נעשה אילו...
תשובת המשיבה מציעה לדחות הבקשה, בציינה, כי ההתנגדות אשר נשלחה לשיטת המבקשת בדואר, ביום האחרון להגשת התנגדות במועד, והגיעה ליעדה 6 ימים לאחר חלוף המועד להגשת התנגדות.
המשיבה מציינת, כי אין בנמצא כל נימוק משכנע לאיחור בהגשת ההתנגדות.
מענה המבקשת לתשובת המשיבה הוגש ביום 21/02/2012. המענה מציע לבחון את מהות טענות ההגנה, לגופן ואת סיכויי ההליך, שמא ניתן לראות בהם עצמם, טעם מיוחד, לצורך הארכה.
בחנתי את בקשת המבקשת ומצאתי בה מזער התייחסות למהותן של טענות ההגנה, כמו גם לסיכויי ההצלחה, בדמות הפנייה לעבר ההתנגדות ונימוקיה.
אין בפני נתון הכרחי בבקשה כגון זו, בדמות מועד המצאת האזהרה לחייבת בתיק ההוצל"פ, ממנו נגזר המועד האחרון להגשת התנגדות בתוך המועד שבחוק.
הצדדים מניחים בשוגג, כי תיק ההוצל"פ פרוש לננגד עיניו של בית המשפט, ולא היא.
המבקשת נמנעת מלנקוב במועדים המתחייבים מן האמור לעיל, וסומכת בקשתה בתצהיר.
המשיבה, נוקבת במועדים, אך תשובתה אינה נסמכת בתצהיר, בניגוד למתחייב מן הדין.
כך או אחרת, הנטל לשכנע בנימוקי הבקשה להארכת מועד, מוטל על המבקשת.
בעניין משלוח כתבים באמצעות הדואר, קובעת תקנה 15 (א) בתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979:
"
כל בקשה, זולת אם נעשתה תוך שמיעת המבקש בפני רשם ההוצאה לפועל, תהיה בכתב, חתומה בידי המבקש או בא כוחו, ותוגש או תישלח אל הלשכה שבה מתנהל התיק;
בקשה כאמור שנשלחה בדואר לא תיחשב כבקשה שנתקבלה, אלא אם נתקבלה למעשה." (ההדגשה אינה מן המקור - ש"ר)
משמצאה המבקשת לשלוח התנגדותה בעיתוי שבחרה לשם כך, באמצעות הדואר, ככל הנראה מן העובדות עליהן מצהיר המצהיר מטעמה, איחרה היא את המועד להגשת התנגדות במועדה.
הגם שדעתי אינה נוחה מהפנייה אל ההתנגדות שטרם אושרה הגשתה נוכח הארכה המבוקשת), פניתי לעיין בה, ולתור אחר מהות הנטען בה וסיכויי ההגנה הנגזרים מן המהות האמורה.
מהות טענות המבקשת מסתבר, היא זו:
עמותה בשם שורשים רכשה סחורות מן המשיבה ושילמה בשקים של המבקשת.